סופ"ש ויפסנא לקהילת הלהטב"ק - מגדר, הגדרות וחמלה - בהנחיית סנדיה בר קמה, בסיוע נטע לוי
מגדר, הגדרות וחמלה
ריטריט ויפאסנה לקהילת הלהטב"ק
עם סנדיה בר-קמה
"אל לנו לבטל את ההתייחסות לזהויות במאמצינו להתעוררות רוחנית.
ההיפך הוא הנכון, עלינו לחקור את הזהויות בדרכנו להארה.
זהות היא לא רק פוליטית, היא גם מכילה את הטבע האמיתי שלנו כשהיא נטולה מהעיוותים שאנו משייכים לה". Zenju Earthlyn Manuel
באחד מספרי המיתוסים והפילוסופיה ההודים העתיקים (הפוראנאז), מסופר על המלך אילא שיצא לצוד והגיע לקרחת-יער שֶבה האל שיווה תינה אהבים עם בת זוגו פרוואטי. כדי לענג את אהובתו הפך שיווה את עצמו לאישה. הכול ביער, אפילו העצים, הפך לנקבי, וכשהתקרב – הפך גם המלך אילא לאישה. שיווה צחק במלוא גרונו והבטיח למלך אילא למלא כל בקשה שלו – פרט להפוך אותו חזרה לגבר.
מי שמתבוננת'ן בתמונותיהם של המורים הגדולים של המאה העשרים, כמו ראמנה מהארשי או שרי אורובינדו, לא יכול'ה שלא להבחין בתופעה מעניינת: נדמה כי קשה לומר אם הדמות המופיעה בתמונה היא גבר או אישה; משהו בזליגה של התכונות הנשיות אל הדמות הגברית גורם לנו לרגע להתבלבל.
גם הבודהה מאופיין לעיתים קרובות בתווי פנים עדינים ונשיים, ולולא האוזניים הגדולות (שיש האומרים שמצביעות על מוצאו המלכותי, ויש האומרים שהן נועדו לשמוע את זעקות הסבל של כל היצורים החיים) – קשה היה לזהותו.
הדרך הבודהיסטית (הדהרמה) היא אוסף של תפיסות ותירגולים המכוונים לשחרור מסבל ולחירות.
תחושת שוני או חריגות גורמות לסבל רב בחברה בה נתפסת חריגוּת כתופעה שלילית, מפחידה ומעוררת תוקפנות. רבות'ים מאיתנו הפנימו את המסרים השליליים והפוגעניים שספגנו בשנות הילדוּת וההתבגרות. המדיטציה והתרגול עוזרים לנו לייצר "סם שכנגד" להומופוביה המופנמת, לרתיעה מלהיות שונה, ולַפַּחד מהוקעה חברתית; הם עוזרים לנו לקבל ולאמץ אל ליבנו את עצמנו – כפי שאנחנו (ברגע זה).
היכולת לראות את עצמנו בעיניים חומלות מתפתחות ומתחזקות עם תרגול המדיטציה. הכלים שמציעה הוויפאסנה – ההתבוננות השקטה, החקירה של הנשימה, של תחושות הגוף ושל מצבי התודעה השונים, פיתוח איכויות של חמלה – כל אלה תורמים ליכולת שלנו לחיות בשלום עם עצמנו ועם הסביבה, ליכולת שלנו לפתח אינטימיות עם עצמנו ועם הזולת.
"האושר שלנו תלוי גם בכמה אנחנו מסוגלים לאהוב, את עצמנו ואת הזולת. אם אנחנו כלואים בתוך הפחד שלנו אנחנו סובלים מאוד", אומר ג'ק קורנפילד, אחד מהמורים הבכירים לוויפאסנה במערב.
הזהויות שלנו מעניקות לנו ביטחון, תחושת ודאות ושייכות, אבל יש להן מחיר. מצד אחד, הדרך הבודהיסטית מדברת על שחרור וחופש מזהויות, מצד שני, על התייחסות נבונה ומשחררת אל הזהות (Upaya). יש כביכול מתח בין זהות לבין אי-הזדהות.
איך תהליכי שחרור מזהות לא יובילו לדחייה, להתכחשות ולמעקפים רגשיים?
כיצד אפשר לקבל ולחבק את הזהות השונַה בלי ליצור היאחזות?
איך לחיות בשלום עם המגדר וההגדרה שלי, יחד עם ההבנה שהגדרות אלה הן אשלייתיות במהותן?
כיצד לאמץ ולחזק את הזהות הייחודית והשונה שלי – יחד עם היכולת להתרחב אל מעבר לגבולות העצמי?
הזהות האנושית מורכבת מאוסף של מרכיבים (skandhas), שהדרך הבודהיסטית מזמינה אותנו לחקור ללא הזדהות כ'אני' ו'שלי' מחד, וללא דחייה וסלידה מאידך. אי-הזדהות משמעה לעשות שלום עם היש.
כל הזהויות שלנו הן שוות-ערך, כולן מכובדות וראויות באותה המידה, וכולן ריקות מעצמיות ומ"אמת" באותה המידה. חופש זה לא שלא יהיו יותר זהויות, חופש משמעו לא להיות כבול'ה על ידי הזהויות האלה.
הריטריט מהווה 'מרחב מוגן' שבו אפשר לגעת בעולמנו הפנימי, לחוות את האיכות חסרת הגבולות של הלב ואת היכולת שלנו לאהוב, לחמול, לשמוח ולהביא ריפוי.
מהות מדיטציית הוויפאסנה היא לחקור את מה שגורם לנו לסבל ואיך להשתחרר ממנו. הזהות וההגדרה שלנו יכולות להוות גורם לסבל עמוק - או יכולות להיות שער לתובנות טרנספורמטיביות, להתעוררות ולחופש; שער לחיים של שלווה והרמוניה עם עצמי ועם העולם, לתחושת ביטחון והעצמה אישית ולאהבה חובקת כל.
