בגרסה אחת של דימוי הדרך, הבודהה מדמה שחרור רוחני לעיר נשכחת, מכוסת צמחיה, עמוק ביער. בדיוק כפי שניתן לגאול את העיר וליישבה מחדש ברגע שהשביל המוביל אליה נמצא, כך ניתן לחיות חיים משוחררים כשאנו מגלים ועוקבים אחר הדרך שתיקחנו לשם.
כשהוא ממשיך את הדימוי של השביל ביער, הבודהה משווה את השיחים הסבוכים של היער למכשולים הנפשיים והרגשיים הרבים המגבילים את חירותנו. כולנו נושאים את הפראות הפנימית שלנו על כל סכנותיה ואתגריה, אולם יש בתוכנו גם את מה שנדרש כדי לשחרר את עצמנו מסכנות אלו.
מכיוון שגם השביל וגם הסכנות נמצאים בתוכנו, הדרך של הבודהה דורשת מאיתנו לקחת אחריות על מחשבותינו, גישותינו ומעשינו. היא בנויה על העיקרון שאנו יכולים לנוע לעבר שחרור על-ידי ניתוק מהשקפות והתנהגויות המכבידים עלינו והחלפתם בדרכי התנהגות המקלות עלינו ותומכות בנו ככל שאנו מתקדמים.
נתיב הבודהה לשחרור – המוכר כדרך הנאצלת כפולת השמונה – מורכב משמונה תרגולים הקשורים זה לזה. השם הבודהיסטי של כל אחד מתרגולים אלו מקודם במילה סמא, מילה בפאלי המתורגמת בדרך כלל כ"נכון", שיכול גם להיות "ראוי", "שלם", ו"בהרמוניה". כשהמילה מתורגמת כ"נכון", עוזר לחשוב על זה כ"הולם", כפי שאנו מדברים על "הכלי הנכון" למשימה מסוימת. מכיוון שהנתיב מורכב מתרגולים במקום אמונות, "נכון" אינו מתייחס לאמיתות שעלינו לאמץ או לשיפוטים מוסריים של נכון ושגוי.
הצעד הראשון בדרך כפולת השמונה הינו השקפה נכונה, נקודת מבט מעשית המדריכה אותנו לאורך הדרך עצמה. אנו יכולים שוב לעשות אנלוגיה לצעידה. מי שצועד ביער מתרגל "ניווט" – שימת לב מוקפדת לפרטים הסובבים אותו על מנת למצוא את דרכו ביער. צריך שיהיה לו קודם כל מושג כלשהו לאן הוא הולך, כדי שלא יסתובב ללא תכלית ובסופו של דבר ילך לאיבוד. אולם גם כשהמצפן מצביע לעבר היעד, לקיחת הנתיב הישיר ביותר אינה תמיד אפשרית, אם היא עוברת דרך הפסגות הגבוהות ביותר או החלקים הסבוכים ביותר של היער. כשהמטייל יודע למה לשים לב, הוא יכול "לקרוא" את היער וכך לגלות את אותם היבטים שיראו את הדרך הטובה ביותר להתקדם בה.
מבחינת הדרך הבודהיסטית, נקודת מבט מכוונת זו – המכונה השקפה נכונה – היא תרגול שימת לב ליחס שלנו לכל מה שאנו מתנסים בו. באופן קלאסי, מתארים זאת כשימוש בהשקפה של ארבע האמיתות הנאצלות. במקום לשקוע בדעותינו ובפרשנויות מופשטות של התנסותנו, בגישה זו אנו שואלים את עצמנו סדרה של שאלות: האם אנו חשים במתח, אי נוחות או סבל באופן שאנו מתייחסים למה שקורה או לא קורה? מהי תרומתנו לסבל זה? השקפה נכונה כוללת את ההיבט המעודד שניתן להפסיק את ההיאחזות ואת הסבל הנלווה אליה. הוא גם מכוון אותנו לתרגולים של הדרך כפולת השמונה כולה כדרך הקלה והברורה ביותר לשחרור מסבל.
השקפה נכונה אינה נקודת המבט היחידה ממנה עלינו להתבונן בחיינו. יתכן שנהיה זקוקים לנקודות מבט אחרות עבור מטרות אחרות. אולם, על מנת להלך על נתיב הבודהה לשחרור, השקפה נכונה הינה מרכיב חיוני. זו נקודת המבט שלה אנו זקוקים כדי למצוא את הנתיב ולהישאר עליו.
תרגול השקפה נכונה אינו דורש אמונה במשהו שאיננו יכולים להכיר בעצמנו. הוא אינו נסמך על אמונות מיסטיות או על-טבעיות. הוא גם אינו דורש מאיתנו להיות מעבר למקום בו אנו נמצאים כעת. הליכה בנתיב מסוים משמעה הליכה במקום בו אנו נמצאים על הדרך. איננו יכולים ללכת על מה שנמצא לפנינו בטרם נגיע אליו.
התרגולים הנותרים בדרך כפולת השמונה הם כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, פרנסה נכונה, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה וריכוז נכון. לכל שבעה אלו יש מערכת יחסים הדדית ותומכת עם השקפה נכונה. מצד אחד, השקפה נכונה עוזרת לנו להבחין בין הכוונות, הדיבור, מעשים מוסריים, פרנסה ומצבים מנטליים הגורמים לסבל לאלו המקלים אותו. מצד שני, ככל שאנו מתרגלים את שאר ההיבטים של הדרך כפולת השמונה, השקפה נכונה הופכת קלה ואפקטיבית יותר לתרגול. ככל שאנו מנקים את הנתיב, כך קל יותר למצוא את דרכינו.
הפוטנציאל לתרגול הדרך כפולת השמונה נמצא בתוכנו. כשאנו מיטיבים לתרגל את המרכיבים שלה אנו משתנים. יש להם את היכולת להפחית ואף להפסיק את ההיצמדות, ההיאחזות, השנאה, הפחד והאשליות שלנו. כשאנו עושים זאת באופן יסודי, איננו צריכים כבר להלך על הדרך כפולת השמונה. כשאנו משוחררים, איננו צריכים ללכת לשום מקום על מנת למצוא את החופש. כשאנו חיים מתוך חירותנו, שמונת המרכיבים אינם כבר תרגולים. באופן מפתיע הם נעשים לצורת הביטוי הטבעית של השחרור.
הדרך כפולת השמונה הופכת להיות מי שאנחנו.
המאמר תורגם במסגרת פרויקט פעם בשבוע של בודהיזם בישראל.
http://www.buddhism-israel.org/
תרגום: אורנה טאוב
מקור: http://www.insightmeditationcenter.org/2012/09/article-the-buddhas-eightfold-path